הבוקר מתחיל בלי הבלון

אוכל שונה מהרגיל נותן לחיידקי המעי חומר גלם חדש, והם מייצרים ממנו גז. יחד עם המלח של השולחן, שמחזיק נוזלים, זה מרגיש כמו קילוגרמים וזה בעיקר אוויר ומים. כשהאות מתחלף, הבוקר הוא הראשון שמרגיש אחרת. הבגד של הבוקר נסגר גם בערב. ככה נראית בטן קיר.

הרעב חוזר להיות רעב

לא חשק, לא ״בא לי משהו״. רעב אמיתי, שמגיע בזמן ונגמר כשאוכלים. שני הורמוני התיאבון, לפטין וגרלין, נחקרים בהקשר של שינה קצרה וארוחות לא סדירות. כשהסדר חוזר, גם הם. פתאום את יודעת מתי את רעבה ומתי את סתם ליד המקרר.

17:00 עובר בשקט

השעה שבה החשק למתוק מנהל את המטבח היא כמעט תמיד תוצאה של הבוקר: קפה על בטן ריקה, משהו קטן בצהריים, ואז הצניחה. כשהבוקר בנוי נכון, העקומה של היום מתיישרת, והערב פשוט מגיע רגוע. בלי דרמה ליד הארון.

דיפ סליפ

ההתעוררות בשלוש בלילה היא אחד הסימנים המוכרים של גוף עמוס. כשמפסיקים לאכול מאוחר ומורידים את המסך חצי שעה לפני, השינה מתעמקת. וכשהשינה מתעמקת, כל חמשת הסעיפים האחרים נהיים קלים יותר. זה הסעיף שמחזיק את כל השאר.

הפנים בבוקר

נפיחות סביב העיניים והלסת היא כמעט תמיד נוזלים ומלח, לא שומן. זה הסעיף שהן שמות לב אליו במראה לפני שהן שמות לב אליו בבגדים. הלסת חוזרת, העיניים נפתחות, והסלפי של הבוקר נראה אחרת.

One Line To Keep

מותר לי להבטיח את הסדר.
את התוצאה מספרות רק הן, בקצב שלהן.

the yra magazine · issue 004